כיבוד אב ואם היא מצוות יסוד ביהדות, בהיותה הדיבר החמישי בעשרת הדיברות:
 
"כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָך" (שמות כ' י"ב).
36.מתרחק מן הכבוד  במקרא ובמשנה
3.

"אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? – הַמְּכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת"

(פרק ד' ,משנה א')

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת. וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַתּוֹרָה, גוּפוֹ מְחֻלָּל עַל הַבְּרִיוֹת:

(פרקי אבות פרק ד' ,משנה ו')

כאשר אנו מקיימים את מצוות כיבוד ההורים, אנו למדים דבר חשוב ביותר. על ידי הכרת התודה כלפי הורינו, אנו לומדים כיצד להכיר תודה לאלוקים.

עשרת הדיברות שקיבל משה רבינו בהר סיני, חקוקות על לוחות הברית בשני טורים. בלוח הימני כתובות חמש המצוות שבין אדם לאלוקים (לדוגמא: "לא תעשה לך פסל"), ועל הלוח השמאלי כתובות חמש המצוות שבין אדם לחבירו (לדוגמא: "לא תרצח"). למרות זאת, מצוות כיבוד ההורים נמצאת בצד ימין, יחד עם המצוות שבין אדם לאלוקיו.

קיים קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם קב"ה.

אנו למדים מכך, שיש קשר רב בין מערכת היחסים של הורים עם ילדיהם, לבין מערכת היחסים שלנו עם בורא העולם. הבאת ילדים לעולם מלמדת אותנו על טוב-לב, משום שאנו נותנים להם באופן תמידי ובלתי אנוכי. אנו למדים גם על מידת הרחמים, משום שאנו סולחים להם גם כשהם עושים את השגיאות החמורות ביותר (ואפילו כשהוזהרו על כך מראש). אנו אוהבים אותם יותר מאשר את החיים עצמם.



היה עשיר אחד, שהקפיד לתת צדקה לעניים ולתרום כאשר ביקשו ממנו. כשהגיעה חתונת ביתו עשה אירוע גדול ומכובד, הזמין את מכריו, את אנשי עירו וגם את עניי העיר.
לעשיר היה חשוב לדעת מה אנשים חושבים עליו באמת, כי היה ברור לו שהיחס שמוקרן אליו ביום יום לא בהכרח משקף את המציאות באמת. וכך במהלך החתונה נכנס לחדר צדדי התלבש והתאפר כהלך מזדמן, והחל לעבור בן השולחנות של המוזמנים, ואז נדהם הוא שמע את האנשים מזלזלים בו, היו כאלה שביקרו אותו על האירוע המוגזם שעשה, דברים טובים לא נשמעו. לאחר חודש עשיר אחר בעיר עשה אירוע דומה. העשיר שלנו שרצה לדעת האם רק עליו חושבים כך או שמא מקנאים בעושרו, לכן מבקרים ומזלזלים בו התחפש שוב והסתובב בין האורחים, להפתעתו שמע דברי שבח והלל על אותו עשיר.
הוא חזר לביתו המום וכועס וסיפר לאשתו את ממצאיו ושטח לפניה את כאבו.
אשתו אמרה לו הרבה זמן אני רוצה לומר לך, רק שאינך מוכן לשמוע. לא מספיק שנותנים לאנשים צדקה ותורמים לכל מיני צרכים. צריך גם לדעת לקבל את השונה, לדעת להקשיב לאחר, לקבל גם דעות אחרות שאינם מקובלות עליך ולדעת שיש אנשים שטובים ממך בתחומים מסוימים. ואתה מבטל אנשים, אומנם אתה נותן הרבה צדקה אך נותן אותה מתוך התנשאות, אנשים חשים זאת ולכן מהפה ולחוץ מחניפים לך אך בתוך תוכם בזים לך.

כבוד הוא הענקת מקום לאחר, ונכונות להכיר בגבולות המציינים את תחום המחיה וההגדרה העצמית של כל פרט וכל קבוצה.
מתוך דברי המשנה נוכל להבין, שאדם זוכה לכבוד ונחשב כמכובד כאשר הוא נותן כבוד לאחרים ולא כאשר הוא מתנשא מעליהם. כלומר, במרכז עומד האחר וכבודו, ומתוך כיבוד האחר בהכרח האדם הופך למכובד.

אחת המידות המרכזיות להשגת כבוד אמיתי היא מידת הענווה, היכולת של האדם להתעלות מעל הגאווה הטבעית הממלאת אותו, לראות מעבר לעצמו את האחר, מביאה אותו להתייחס לזולת בכבוד הראוי לו וע"י כך הוא מכובד בעצמו.


(מתוך האתר לב לדעת, ידע מצמחי חינוך)
(אתר אש התורה)