35. אוהב את התוכחות דמויות מופת
7.

 עֲקִיבָא הַקטן היה רועֵה עִזים. אף שֶהָיה רק ילד, כבר היה רועה מעולֶה וּמנוסֶה. הוא יָדע להוביל אֶת הָעֵדר  בִּשבילֵי הֶהָרים וּמֵעולם לא טעה בַּדֶרך, הוא יָדע לחַלֵל מנגינות נפלאות בַּחֲליל הרועים ויָדע לטפּל בַּגְדָיִים  הרכּים.

 אבָל דבָר אחד הוא לא יָדע – לִקרוא.  

 משפחתו הייתה ענייה, וּבִמקום ללמוד כמו חבריו, נֶאלַץ עֲקִיבָא לעזור לאביו הרועה. אין דבר, נִיחֵם אֶת עצמוֹ,  אני אוהב להיות רועה. אני אוהב להוליך אֶת העֵדר בִּשבילֵי הֶהרים, להביט בַּנוף היפֶה, לחשוב מחשבות, לְחַלֵל  בֶּחָליל, לטפּל בַּגדיים הרכּים.

 

 אילו רק ידעתי לקרוא

 וּבכל זאת, לפעמים, לִפנֵי שנִרְדם, היה מַבּיט אֶל תוך החושך וחושב: אִילו רק ידעתי קְרוא וּכְתוב הייתי מאוּשָר.  אז יכול הייתי לא רק לחשוב אֶת מַחְשְבוֹתַיי אֶלָא גם לִכתוב אותן, שלא יִישָכְחוּ. וּמִלבד זאת, הייתי קורא דברים  שכָּתבו אחרים, נֶהנֶה וּמַחְכּים. יום יבוא, אמר עֲקִיבָא בְּלִבּו, ואֶלְמד לִקרוא.

 הימים חלפו וַעֲקִיבָא לא מצא פְּנַאי לִלמוד. בן ארבעים היה ולא יָדע צוּרַת אות. מאוחר מִדַי, חשב. אדם בְּגילי  קשֶה לוֹ ללמוד דברים חדשים. כעת, אפילו אִם אחליט ללמוד לקרוא, אני חושש שלא אצליח.

 והִנֵה יום אחד הִגיע עֲקִיבָא עִם עֶדְרוֹ אֶל בְּאֵר מים. הוא מיהר לגשת אֶל הבאר וְלִדְלוֹת מִמנה מים לָעִזים  הצמאות.

 אז ראה דבר מוזר.

 

 מי חרת את הסימנים באבן?

 עֲקִיבָא כבר ראה בְּאֵרוֹת רבות, אך הפּעם, לָרִאשונה בחייו, הִבחין בְּסימנים עמוקים חרותים בְּדוֹפְנוֹתֶיהָ.

 עֲקִיבָא אדם סקרן היה, והמַראֶה עורר בו מחשבות. מעניין מאוד, חשב, מי יכול היה לחרות אֶת הסימנים בָּאֶבן?  בְּוַודאי לא בני אדם, שֶהֱרֵי הבאר עמוקה... ואולי זֶהו בעל חיים?

 עֲקִיבָא חשב וחשב וּתשובה לא מצא.

 אלך אֶל בֵּית הַמִדְרָש, חשב. שָם לומדים, ושָם אולי אֶמְצא אדם מלומד שיסביר לי מה פֵּשֶר הסימנים.

 פָּנה עֲקִיבָא אֶל בֵּית המִדְרש וּמצא מלומד. שְאָלוֹ אֶת השאֵלה, וזה ענה מיד: "הֲרֵי זה ברור! המים שבַּבְּאֵר הם  שֶשָחֲקוּ אֶת האֶבן וחָרְתו בה חריצים."

 "מים יכולים לַחֲרוֹץ בָּאֶבן הקשָה?" תָמַה עֲקִיבָא. "הֲרֵי זה בִּלתִי אפשרי."

 "הדבָר לא קרה בְּיום אחד אֶלָא לאט-לאט," ענה המלומד, "בְּמֶשך שָנים רבּות."

 עֲקִיבָא הִבּיט בַּמלומד בְּהִתפַּעלוּת. "אתה חכם מאוד!" אמר לו.

 

 אבנים שחקו מים

 "תודָה לךָ," אמר המלומד, "אך חשוּב שתדע, אֶת התשובה קראתי בְּסֵפר. בַּתנ"ך כָּתוב: אֲבָנִים שָחֲקוּ מַיִם. אִילוּ  הייתָ יודע לקרוא, גם אתה היית יודע זאת..."

 הִשפּיל עֲקִיבָא רֹאשו כי התבייש שאֵינו יודע לקרוא, והמלומד הלך לְדַרכּוֹ.

 עֲקִיבָא חזר אֶל הבאר. הוא הִתבונן בַּסימנים שבָּאֶבן וּמִלמֵל: "אבנים שחקו מים, אבנים שחקו מים!" וּלפֶתע אוֹרוּ  עֵינָיו: "אִם המים יכולים להיות עקשניים וְלַחרוֹת בָּאֶבן הקשָה, גם אני יכול להצליח ללמוד. וַהֲרֵי אֵינִי אטוּם כמו  אבן. אֶלמד לאט-לאט, אות ועוד אות, וּלאחַר מִכֵּן אֶת התורה כולה. עִם הזמן, כמו בָּאֶבן, גם בי יֵיחָרֵת היֶדע."

 ואמנם עֲקִיבָא הלך לִלמוד והיה לְתלמיד מעולֶה. לא חלפו שָנים רבּות והוא היה לְמורֶה וּלרב גדול, ולימד אַלפֵי  תלמידים.

 עֲקִיבָא אהב להיות מורֶה, אך לפעמים, כשיָשב בְּבֵית המִדרש, נִתְקַף געגועים לַטֶבע, לַמֶרחָבים וּלְקוֹלות העֵדר  ההולך אחריו. עכשיו, אמר לעצמוֹ, אני רועֶה של אנשים, מנהיג. וְלַאֲנָשים אמר: "אתם רואים? האדם יכול לָקחַת  אֶת גוֹרָלו בְּיָדָיו. לעולם לא מאוחר לִלמוד!"

רבי עקיבא
רבי עקיבא היה תנא ארץ ישראלי מגדולי חכמי ישראל

​משל האבן של רבי עקיבא:
 רבי עקיבא רואה שהאבן בבאר משנה את צורתה. הוא שואל כיצד זה קורה ועונים לו שהאבן משתנה בגלל המים שמטפטפים עליה בכל יום. רבי עקיבא אומר: "וכי ליבי קשה מהאבן?". הוא מבין שאם האבן שהיא דוממת משנה את צורתה רק בגלל שמים מטפטפים עליה אז ודאי שגם הוא יכול לשנות את דרכו בחיים אפילו שהוא כבר בן 40 ועדין לא יודע קרוא וכתוב. המסקנה היא שהאדם יכול להשתנות אם רק יבחר בכך ואפילו אם הוא "תקוע" בהרגליו שנים רבות.
תודה רבה ל                               ולקרן אביחי